קרה לי אחת מהחוויות המוזרות ביותר ולא יכול להפסיק להתאמן על כך אם אנשים פשוט מרגישים הרבה יותר זכויותיים בימינו מאשר לפני הרבה שנים. במציאות, הייתי בביקור ב-CO-OP בכפר מקומי קרוב אליי והבאתי את אופני החשמלי כדי לקבל קצת התעמלות. זה היה יום חם ונעים בקיץ וכשהגעתי, נעלתי את האופניים, הפעלתי את האזעקה והלכתי לפנים.
בזמן שלא ארחיב לכם על מה קניתי, שווה להגיד שה-CO-OP כולל שני שולחנות קטנים וספסל מחוץ לחנות שבהם אנשים יכולים לשבת ולנוח לכמה דקות, וזה בדיוק מה שרציתי לעשות. הספסלים ממוקמים ממש ליד איזור האחסון של האופניים וכשהתקרבתי לשם, הבחנתי שאישה וילד מנסים למשוך את האופניים שלי והילד יושב על האופניים שלי.
סנאט: מה אתה עושה?!
אישה: תפסיק לי, אני רק מנסה לפתוח את האופניים שלי.
סנאט: האופניים שלך?! רד ממנו מייד.
אישה: לא! אנא תשאר בצד כדי שאוכל לחזור הביתה.
סנאט: פחדת ממש מהסיכוי שאת מוזמנת להתאכזב. רד מהאופניים שלי.
אישה: תפסיק לדבר איתי! לא נתתי לך רשות לדבר איתי!
ילד: אני רוצה לרכב על האופניים! אמרת לי שאוכל.
סנאט: רדו ממנו עכשיו, לפני שאקרא למשטרה.
אישה: הילד שלי רק רצה לנסות אותו. מה הבעיה?!
בזמן הזה החלטתי ללחוץ פשוט על כפתור האזעקה במפתח כדי שהאזעקה לא תפסיק והאישה הלכה מהר עם הילד שלה. עם זאת, ספק אם האישה רצתה לתת לילדה לנסות את האופניים, ואף כי אני מעלה ספק זו הייתה כוונתה לגנוב את האופניים, אני הולך להעניק לצד המשיבות תועלת הספק ולהעלות את השאלה הנוגעת לכך כמה משתמשים מרגישים רק מלאכזבים בימינו.
אני מבין שמה שקרה בהסתברות רבה הוא שהאישה רצתה לגנוב את האופניים שלי, אבל זה מעלה אצלי את השאלה הבאה: האם מרגיש שמספר ההורים המרגישים מקובלים יותר הולך וגדל? ראיתי הורים דחפו בקופה בחנות רק כי הילדים שלהם עייפים, או במקרה אחד בו הורה מהרה לקדמת התור וטענה שהוא חייב להוריד את הילד שלו וצריך לאסוף מהר כמה דברים.
תמיד תשמעו אנשים אומרים "זה דורש כפר" אך משהו שהם לעולם לא אומרים זה שכולם באותו "כפר" לא נרשמו לכך. זה כמו כיצד משפחה מצפה כי אנשים יהיו בייביסיטרים, מטפלים וכו ', ללא התייעצות עם אחרים. אני מבין שלעתים דברים קורים וזה נחמד לקבל עזרה. אני לא הסוג של אדם שסובב ומתנגד לעזרה, אבל אנשים צריכים להבין שהם לא זכאים לעזרה, לכסף ולרכוש של אחרים רק כי הם הורים.
מצטער, מה? למה חלק מההורים מרגישים זכאים לזמן, התנגדות ועוד של אנשים רק כי יש להם ילד? אני מבין שזה יכול להיות מאתגר ויש רגעים שהם רק רוצים לחזור הביתה, אבל זה קורה גם לכולם וזה מתיש. לא משנה שהם יש להם ילד לא פותחים את העולם מסביבם כדי להתאים לצרכים הנרסיסיסטיים שלהם עם התנגדויות נצחיות. אני מבין שיש תקריות כאלה שבהן זה הגיוני, אבל לנסות לישב על אופני אחרים לא מתאים לאחת מהן.
אני יודע שזה לא כל ההורים וכנראה שרבים הם אנשים מקסימים, אבל שמתי לב למגמה שכמה הורים מתעלמים מגבולות ומתעכבים עם תפיסת שגרת החשיבה "אתה לא שומר את זה למשהו שימושי" או שהם מבקשים לקבל כסף ממך רק כי יש לך ילדים. אני לא יכול להגיד לך כמה פעמים זכיתי למכור מוצר בשוק הפייסבוק והורים פנו אלי לטעון כמה הילד שלהם היה אוהב את הפריט וכמה הם היו מודים אם אספק להם אותו בחינם (אני מבין שזה רק אנשים שמנסים להרוויח מעסקה).
אשמח לשמוע את דעתך. האם פגשת הורה מאוהב מאוד או אולי אתה הורה והיה לך בקשה סבירה שנדחתה ללא הגיון?