לפני כמה ימים הלכתי לבדוק אפשרות לשדרג את המחשב. לא בנייה מחדש שלמה, רק שדרוג סביר כדי שהכול ימשיך לעבוד בעוד שנתיים. ארבע דקות לאחר מכן סגרתי את הלשונית והלכתי להכין לי כוס תה במקום, כי המחירים פשוט השתגעו לגמרי.
אני יודע שאני לא הראשון שאומר את זה, ואני יודע שזו לא בדיוק תלונה נדירה. אבל יש משהו מעצבן באמת בלצפות בתחביב שאתה עוסק בו שנים רבות כשהוא מתמחר את עצמו החוצה משדרוגים מזדמנים, וקשה לא להרגיש קצת עצבני בגלל זה.
זה בגלל ה-AI, נכון
כן, חלקית. מצב הזיכרון הוא הדוגמה הברורה. כל היצרנים הגדולים מעדיפים לייצר את זיכרון רוחב הפס הגבוה שנכנס למאיצי AI מאשר את ה-DDR המשעמם שנכנס למחשב השולחני שלי, כי שם הכסף נמצא. במובן עסקי צר, קשה ממש להאשים אותם. הם חברות, הן אוהבות כסף, ולפי מה שנראה ל-AI יש תיאבון בלתי נגמר לזה.
אבל יש בזה חלק שני שמפריע לי יותר. לא נראה שיש דחיפות רבה בבניית מפעלים חדשים כדי לעמוד בביקוש. כולם שמחים לרכוב על עליית המחירים כל עוד היא נמשכת, ואף אחד לא ממהר להוציא כמה מיליארדי ליש"ט על מפעל ייצור חדש כדי להוזיל דברים. אז כולנו יושבים ומחכים לתיקון מחירים שאף פעם לא ממש מגיע, ומדי פעם מישהו בפורום בטוח מספר לך שהכול יהיה בסדר עד הרבעון הבא.
ותראה, אני לא מעמיד פנים שזה קל. מפעלי ייצור לוקחים שנים לבנות, הם יקרים להחריד, ותחזית ביקוש לדברים כאלה בטח סיוט. אם זה היה קל, מישהו כבר היה עושה את זה ומוריד לכולם את המחירים. אני מבין את זה. אני רק לא חייב להיות שמח מהתוצאה, שהיא שאני מסתכל על כרטיסי גרפיקה ומודולי RAM ועושה את הצחוק הקטן שאנשים עושים כשהם רואים מחיר ברור שגוי ומניחים שהאתר עשה טעות.
המשחקים ממשיכים לדחוף בכיוון הלא נכון
כאן אני חושב שהשיחה צריכה לעבור, כי אנחנו לא יכולים לתקן את שוק החומרה על ידי התלוננות עליו. אנחנו כן יכולים לתקן את רמת התובענות של המשחקים, ואני חושב שהייתה שם ממש כשל בדמיון.
במשך שנים המכירה הייתה סביב דחיפת גרפיקה. יותר פוליגונים, תאורה טובה יותר, שיער שזז ברוח, דברים כאלה. זה היה הגיוני כשהחומרה נעשתה מהירה באופן דרמטי כל שנתיים והמשחקים ניסו למלא את החלל. אבל אנחנו כבר לא בעולם הזה. החומרה די התייצבה, המחירים עלו, והקפיצות הגדולות נמצאות עכשיו במנועים וברנדור חכם ולא בכוח גרפי גולמי.
אז השאלה המעניינת למפתח משחקים ב-2026 היא לא „כמה מבריק נוכל לעשות את זה”, אלא „מה אנחנו יכולים לעשות שאף אחד אחר לא עושה”. וזה בדרך כלל מכניקה, לא חזות. תביאו לי מערכת פיזיקה מוזרה. תביאו לי משחק שבו ה-AI באמת מגיב לדברים. תביאו לי משהו שיגרום לי לחשוב „לא ראיתי את זה קודם” ולא „כן, זו שלולית מרונדרת ממש יפה”.
לדחוף גרפיקה עדיין שווה לעשות, אל תבינו אותי לא נכון. יש לנו כמות עצומה של חומרה בחוץ שמסוגלת בהחלט להריץ משחקים יפים. הבעיה היא לא התקרה, אלא העובדה שהמון משחקים שואפים לתקרה ואז נופלים בדרך למעלה כי המנוע לא עבר אופטימיזציה כמו שצריך. הגענו גם לנקודה שבה פחות או יותר כל משחק נראה אותו דבר. אותה תאורה, אותו כיול צבעים, אותן פנים עתירות פרטים. אתם יכולים להפעיל משחק ירי בגוף ראשון מאולפן אחד ופנטזיה אפית מאולפן אחר, וכיוון האמנות מרגיש כאילו יצא מאותה תבנית.
אפשר לקבל חזות יפהפייה וביצועים טובים בו זמנית. ראינו את זה. יש משחקים שנראים נהדר ורצים בקצב פריימים סביר על חומרה בינונית, הם פשוט לא ברירת המחדל. ברירת המחדל נראית כמו לשחרר משהו שצריך כרטיס גרפי בשווי של משכנתא קטנה כדי להגיע לשישים פריימים, ואז לתקן אותו במשך שנה וחצי.
ה-Steam Deck צריך להיות ברירת המחדל
זה החלק שבאמת הייתי רוצה שיהפוך לנורמלי. לבצע אופטימיזציה ל-Steam Deck. לא כמשהו שנזכרים בו בדיעבד, ולא כתג „מאומת” שמישהו נותן אחרי שבדק שהמשחק רץ עשר דקות ונתן תג כי ה-Steam Deck לא עלה באש, אלא כיעד העיצוב עצמו.
ה-Steam Deck הוא חתיכת ציוד מבריקה בדיוק בגלל שהוא צנוע. אם המשחק שלכם רץ טוב על Steam Deck, הוא ירוץ נהדר על כל מה שמעליו, וזה רוב הדברים. ואני אומר את זה בתור מישהו ששיחק בעיקר על אחד כזה בשנים האחרונות ופיתח הערכה אמיתית למשחקים שמכבדים את החומרה שעליה הם רצים. יש הנאה מיוחדת במשחק שנדלק, מתנגן חלק, ולא מרוקן את הסוללה בארבעים דקות בזמן שהמאוורר צורח עליך.
במקרה הצורך, הייתי לוקח את ה-Steam Machine כיעד במקום, עכשיו כשהוא קיים. יש לו מפרט קבוע, מפרט הגיוני, ויש דור שלם של משחקים שאפשר לבנות סביבו. בעצם, בחרו קופסה ועשו לה אופטימיזציה, וכל מי שיש לו חומרה טובה יותר ייהנה מזה.
החלופה היא מה שיש לנו עכשיו, כלומר משחקים שנבנים לחומרה שלרוב האנשים אין, רצים רע על החומרה שכן יש להם, כשתפריט ההגדרות נתפס ככפתור „תעשה את זה בר-משחק” ולא כדרך להתאים את החוויה. זה הפוך. תפריט ההגדרות אמור לשמש כדי לייפות את המשחק, לא כדי להציל את קצב הפריימים.
מה זה משאיר לנו
אין לי פתרון חכם למחירי החומרה. אלא אם מישהו יבנה כמה מפעלים חדשים במהירות, ניתקע עם זה, ואני חושד שהשנים הקרובות יהיו מעצבנות לכל מי שרוצה לשדרג בתקציב. שוק היד השנייה עושה עכשיו הרבה מהעבודה הכבדה, ואני מניח שהוא ימשיך לעשות זאת.
הצד של המשחקים, לעומת זאת, מרגיש ניתן לתיקון. זו בחירה. חלק מהאולפנים ימשיכו לרדוף אחרי הנאמנות הגבוהה ביותר האפשרית, וחלק מהאנשים ימשיכו לקנות את החומרה כדי להריץ אותה, וזה בסדר, זה הכסף שלהם והתחביב שלהם. אבל הייתי רוצה שיותר משחקים יחליטו שלהיות מעניין חשוב יותר מלהיות הדגמת בנצ'מרק, ושלרוץ טוב על מכונה צנועה זה תכונה, לא פשרה.
בכל אופן, אני הולך להסתכל על כרטיס הגרפיקה הישן שלי ולשמור לו טינה בשקט על כך שהוא שווה היום יותר ממה שהיה כשקניתי אותו, ובאופן מפתיע אפילו יותר מהאופנוע החדש לגמרי שלי. לכו תבינו.