הספד לשכל הישר
עצוב לי, ובעיקר מכאיב, שבצער רב (ובעודף סרקזם) אני נאלץ להודיע על מותו בטרם עת של חבר ותיק ויקר – השכל הישר.
פעם הוא היה כוח אהוב וחיוני שעזר לבני האדם לקבל החלטות, אך כעת הוכרז רשמית כמת, כשנשימתו האחרונה אבדה בתוך שיטפון של פוסטים הזויים בפייסבוק ואתגרי טיקטוק מטופשים.
במידה מסוימת כולנו אשמים בטרגדיה הזו – שילוב של הזנחה, מנת יתר קטלנית של טיפשות חסרת גבולות, ולבסוף, חשיפה בלתי פוסקת ל"חכמת המושפעים".
היום אנו מתכנסים לזכור ולהתאבל על מה שפעם היה…
כשהשכל הישר עוד שוטט חופשי
פעם, לפני שנים רבות, היה עידן קסום ומיתולוגי שנקרא "לפני האינטרנט", ושם השכל הישר פרח ושגשג.
זה היה עולם בו אנשים הסתכלו לשני הכיוונים לפני שחצו את הכביש, ובאופן פלאי לא אכלנו חומרי ניקוי (אם כי בואו נודה, גם אז עשינו שטויות – פשוט נשמור את זה מחוץ לסיפור).
בעידן האגדי ההוא, חוסר בשכל ישר זכה לפחות להרמת גבה ולשאלה – "מה לעזאזל חשבת לעצמך?"
היום? זה הופך לווידאו ויראלי עם חסות מסחרית.
פעם, אנשים הבינו דברים בסיסיים כמו:
- קפה חם. תתמודד עם זה בזהירות.
- סכינים חדים. אל תבדוק את זה על האצבעות שלך.
- אם שלט אומר "צבע טרי", אין צורך לגעת כדי לוודא.
- אם משהו עולה באש, לא שופכים עליו דלק "כדי לראות מה יקרה".
אה, ימים פשוטים יותר…
כשהטיפשות הפכה לטרנד
התקופה השלווה ההיא נמשכה לא מעט זמן, אבל אז נכנסנו לעידן החושך.
הטכנולוגיה, שאמורה הייתה להביא עידן חדש של ידע והארה, במקום זאת חיסלה את השכל הישר באלימות אכזרית.
איך זה קרה?
ברגע שהמידע הפך לנגיש בלי גבול, אנשים התחילו לפתח ביטחון עצמי בלתי מוגבל בבורות שלהם.
למה להקשיב למומחים, כשאפשר פשוט לחפש בגוגל ולמצוא תשובה שתומכת במה שכבר החלטת, בלי לבדוק שום ראיות אמיתיות?
היו סימנים מוקדמים:
- התחלנו להדביק אזהרות "זהירות, קפה חם" כי מישהו, אי שם, הופתע מהגילוי הזה.
- מדבקות "לא למאכל" על שקיות סיליקה הפכו להכרחיות כי כנראה זה לא היה מובן מאליו.
- אנשים התחילו לטעון שהארץ שטוחה, כי "עשיתי מחקר" משמעו לראות סרטון ביוטיוב שמישהו הכין במרתף של אמא שלו.
הרשתות החברתיות וריאליטי – רוצחי השכל הישר
אם נחפש את האשמים במותו של השכל הישר, נמצא שני חשודים מרכזיים: רשתות חברתיות ותכניות ריאליטי.
הרשתות החברתיות הפכו כל בעל סמארטפון ל"מומחה", בעוד שהריאליטי הוכיח שעושר ותהילה יגיעו דווקא לטיפשים ביותר – הכול בשם כלכלת תשומת הלב.
קחו לדוגמה את "אתגר טייד פוד" (הכנסת קפסולות כביסה לפה), שהוכיח שהברירה הטבעית עדיין עובדת, או "משפיענים" ששכנעו אנשים שמיץ סלרי מרפא הכל – הוכחה לכך שתקציב שיווק טוב תמיד ינצח היגיון בריא.
הריאליטי לימד אותנו שעצם היותך הכי רועש והכי מעצבן מבטיח לך ניצחון, והוכחה חיה לכך היא פוליטיקאים כמו טראמפ או קרסנוב.
פעם, יכולנו לומר לאנשים "תלמד אנגלית ומתמטיקה, זה חשוב להצלחה", אבל אז הגיעה המציאות שבה אדם שלא יודע לקרוא כראוי הפך לנשיא של המדינה המשפיעה בעולם – בזכות שימוש חכם ברשתות החברתיות.
השכל הישר נלחם כמו אריה, אבל פשוט לא היה לו סיכוי מול עולם שמעדיף תהילה על פני תבונה.
האם השכל הישר יכול לקום לתחייה?
אם נניח רגע את הציניות בצד, חשוב לשאול – האם אפשר להציל את השכל הישר?
האמת היא, שבאופן אינדיבידואלי, הוא עדיין קיים. הבעיה מתחילה ברגע שזה מגיע להמון.
אז מה אפשר לעשות?
- לקרוא יותר מכותרת לפני שמגבשים דעה.
- להבין את מה שקוראים, ולא פשוט להכניס את זה לתוך בינה מלאכותית ולתת לה "לחשוב" בשבילנו.
- להקשיב למומחים אמיתיים, רופאים וחוקרים, ולא להסתמך על "משפיען" שמצא "סוד רפואי מופלא".
- להבין שגם מחקרים מדעיים יכולים להיבחן ולבוקר – אבל הביקורת צריכה להיות חכמה ומושכלת.
אנחנו צריכים לחזור לעידן שבו אנשים לא תבעו חברות כי סכין הייתה חדה מדי, או כי קפה היה חם.
להחזיר את המשפט "מה לעזאזל חשבת לעצמך?" בתור תגובה הולמת.
השכל הישר לא באמת מת.
הוא מחכה בקבר, ממתין לרגע שבו החברה תבין את גודל הטעות שעשתה.
עד אז, אנחנו נמשיך לכבד את זכרו, בתקווה להחייאה מהירה ומופלאה.